זוגיות, או לא להיות?

כפי שפורסם במערכת וואלה! ניו אייג'.
בזוגיות כמו בזוגיות – נדמה הדבר כאילו חייב הכול להתנהל בזוג.
האומנם??
מי אמר שכך אכן הדברים צריכים להיות?
אם היא מרוויחה סכום כסף, כך גם הוא מחוייב?
ואם לאו, הרי שהוא לא מספיק "שווה" כדי להיות בן זוג שקול אליה במערכת זו של זוגיות!

הישויות ידעאל ותמורה מוסרים בתיקשור עצות לזוגיות מוצלחת וקוראות לכם לערוך חשבון נפש עם עולמכם הפנימי, לפני שהוא ייעלם.

אם אתה מלא חום ואוהב לרקוד עד כלות – והיא לא = האם זוהי הסיבה לפירוק הזוגיות, שעד עתה הייתה כה איתנה?

הרי צא ולמד – בואו נבחן לרגע את מערכת היחסים הראשונה בהיסטוריה: אדם וחווה.
האם הם החלו את דרכם כזוג?
למרבה הפליאה – אפילו אלוהים בתפקידו המיתי, דאג וטרח להפריד את 2 צלעות הגבר:

נתן צלע אחת לאישה, ובכך יצר את הזוג הראשון בהיסטוריה.
הווה אומר – שכבר באפיזודה ראשונה זו של הזוגיות המתהווה – חל פירוד וזאת על מנת ליצור זוגיות.
מתוך החלוקה – הגיע הזיווג, החיבור.

מי מאתנו איננו עדיין סופר ומונה את מספר מערכות היחסים ה"כושלות" אותן נאלץ לחוות ולעבור?

הבה,לצורך הדיון בנושא, נבחן את הגורמים ל"אי ההצלחה" בתחום הזוגיות והרומנטיקה.

מהן אפוא, אבני הנגף, המהמורות, שגרמו לנו למעוד, אולי שוב ושוב, במעלה הדרך אל פסגת האושר הבלתי מושג כרגע?
גם אלו מכם שכבר חווים כעת את אושר הזוגיות, ברגע זה ממש, האם אמנם חשים אתם את עוצמת זיו האושר, האם מתחממות פניכם מאור הכנות המשותפת?

האם יכולים אתם לומר כי חייכם משופעים ברגעי חסד מאושרים, אמון הדדי, דברים משותפים וזוגיים? (מעבר למשכנתא, כמובן).

לעיתים חשים אנו, כאילו אנחנו נמצאים מאחורי קיר זכוכית, ואנו פשוט צופים בחיים שלנו, ללא כל יכולת להשפיע.

חשים חוסר אונים, חוסר יכולת להשפיע על אופן מהלך האירועים בחיינו, וכחלק מכך, גם לא מסוגלים לבחור בן זוג הראוי לנו ולאיכויות שבנו.

ובכן, כל מסע, גדול ואפי ככל שיהיה, מתחיל הוא מצעד ראשון וקטן.
הצעד הראשון שלנו, כאנשים מודעים, הינו המבט פנימה, אל תוך עולמנו הפנימי. מה אגלה שם בפנים? האם אכן יש לי שם עולם פנימי?
באיזה מצב אמצא את עולמי הפנימי?
האם אני מקשיב לקול הפנימי שלי, או משתיק אותו? האם בשם המטרה הנכספת של "זוגיות" – מוכן אני למכור את ייחודיותי?

האם מוותר אני על ה"לבד" שלי, על הקיום העצמאי שלי? האם יש לי מהות עצמאית ללא קשר לליווי של אדם נוסף הצועד לצידי?
בעצם, הרי שה"לבד" הזה מורכב מ: "לב" + "ד" (=4).

כלומר 4 מימדים של לב:
הראשון – מימד הנפח – אני בוחר האם לתת נפח או לא – לאירועים בחיי, וכמה חשיבות לייחס לכל אירוע.

האם כאשר מישהו "חותך" אותי בכביש ואף מוסיף מילים כדורבנות לכיווני – האם אני ממשיך לחשוב על המקרה הזה לאורך כל היום ומספר אותו לכל חבריי,

(כמובן תוך תחושת עלבון עמוקה, מאי הצדק של מאורעות חיי?) או – האם אני בוחר להשאיר את הסיטואציה הלא נעימה מאחורי גווי, וממשיך במסלול חיי בשלווה רבה.

השני – מימד הנוכחות – אני בוחר האם אהיה נוכח באירועים של חיי, כמשתתף פעיל בעל אפשרות להשפיע על אופן התנהלות הסיטואציה.

או בוחר להיעדר מהם, ופשוט להתנתק ולהביט בכל המתרחש סביבי כצופה מהצד.

השלישי – מימד ההיסגרות – אני בוחר האם אני נסגר בפני אפשרויות חדשות המונחות השכם והערב לפתח דלת חיי,
או – האם אני פותח את שתי ידיי ככל יכולתי ומצהיר בפני היקום:
"אני כאן, ואני מוכן ומזומן לקבל את המירב והמיטב של שפע היקום!" "אני ראוי לקבל את שפע היקום".
הצהרות אלה, נאמרות לא מתוך מקום של גאוות – לבב אלא מתוך הכרה, ששפע היקום מיועד עבורי ועבור כולם.

הרביעי – מימד ההיזכרות – האם אני זוכר מהו ייעוד חיי, או שמכרתי אותו בעבור חופן עדשים עבש,

כדי ל"זכות" בכך שיהיה מי שיחלוק את מצעי בלילה, שאוכל להציגו בפני החברה הסובבת אותי כ"בן זוגי", ובעצם אין לנו כל כך הרבה נקודות חיבור כזוג אמיתי.
אם אזכר ביעוד חיי, אוכל אז להקשיב לקול הנשמה שלי, ואוכל אף לשמוע הדהוד לקול נשמתי, בקולו של אדם אחר, שאולי הוא-הוא בן זוג הנשמה שלי.

כלומר – ניתן לסכם ולומר – ברגע בו אנו מממשים את 4 מימדי הלב – הווה אומר:
1. בוחרים איזה משקל (אם בכלל), לתת לאירועי חיינו;
2. בוחרים להיות נוכחים ופעילים במציאות חיינו;
3. בוחרים למשוך את שפע היקום;
4. וזוכרים את ייעוד נשמתנו ומקשיבים לה –
הרי שאין אנו לבד יותר!

בעשייה זו – אנו מעצימים את הנוכחות שלנו במציאות. אנו בעצם מפתחים מערכת יחסים עם עצמנו.

וכבכל מערכת יחסים מוצלחת, אדם המרגיש עצמו מלא ושלם, משדר זאת אל היקום, ודומה מושך דומה.

מדברי ידעאל ותמורה:

"רוצים אנו לומר לכם, שמעצם מהותכם, ישויות קורנות אתם.
אולם לעיתים, בוחרים אתם, מבחירה אף לא מודעת, לעמעם את אור נשמתכם.

עמעום האור נובע מבחירות שגויות שלא תואמות את נתיב נשמתכם, כפי שהסברנו ב-4 מימדים הלב.

במקביל למאמצים אותם אתם משקיעים – הרשו לנו לעזור ולסייע.
ברגע שאתם, בני האדם, עושים ככל יכולתכם – הוסיפו את אלמנט ההקשבה. רוצים אנו לומר לכם – הקשיבו לנו. תפקידנו הוא להדריך אתכם.

למה הדבר דומה?

לאדם הצועד במבוך. מנסה הוא דרך אחת, והנה מגיע הוא למבוי סתום, מנסה דרך אחרת, ושוב אחרת, עד שמגיע הוא להצלחה ומגיע ליציאה מן המבוך.
ואנו מציעים – הקשיבו לעצותינו – יכולים אנו לקצר לכם את משך השהייה במבוך. יכולים אנו לסייע.

היעזרו בנו ובידע שלנו. ממקום הימצאנו, יש לנו זווית ראייה מעט יותר גבוהה ונרחבת משלכם.

ניתן לומר, שאנו נמצאים מעל המבוך, מביטים בו במבט מלמעלה למטה, ולכן יכולים אנו לייעץ, להדריך ואף לתמוך בכם, בעיתות הקושי והצורך.

כל שעליכם לעשות – לעצום את עינכם, להניח לרגע לשיפוטיות הטבעית של בני אנוש בצד – ופשוט להקשיב.

להרגיש. נאפשר להגיון, השולט בחיינו ביד רמה, לנוח לרגע קט בצד,

ונאפשר לכוחות הנוספים שבנו – לבוא לידי ביטוי = ובכך למצות את הכישרונות והכוחות – שנמצאים בנו כל העת.

ביחס לזוגיות, למשל: כדאי שנשאל את עצמנו, מה התחושה אומרת לנו בנוגע לאדם זה? מהו הרגש הראשון שעולה; התחושה הראשונה;
המילה הראשונה שעולה במחשבתכם – תנו לה מקום בתודעתכם.

פעולה זו – הינה דרך לקבל מסר. המסר יכול להגיע מעמקי נשמתכם הטהורה, או שהמסר הוא מאיתנו, המדריכים.

איננו מגיעים לאדם שאינו משתוקק בנוכחותנו. אנו מכבדים כל אדם ואת בחירותיו.

ככל שתבקשו יותר את עזרתנו – כך נבוא יותר לעזרתכם."

היו ברוכים,
ידעאל ותמורה."